איכה, פרק ה׳, פסוק י״ג

יצא לכם פעם לסחוב על הגב משא כבד כל כך עד שהרגשתם שאתם לא יכולים לעשות אפילו עוד צעד אחד? כשעם ישראל נלקח לגלות לאחר חורבן ירושלים, האויבים חיפשו דרכים להתיש את הצעירים החזקים ולשבור את כוחם. האויבים גרמו לכך שבַּחוּרִים טְחוֹן נָשָׂאוּ, כלומר הם העמיסו על הצעירים אבנים כבדות מאוד שמשמשות לטחינת קמח. הם הכריחו אותם לסחוב את אבני הרחיים הללו כל הדרך הארוכה מירושלים ועד לבבל, מכיוון שבארץ בבל לא היו אבנים שמתאימות לכך. העבודה הקשה הזו לא פסחה גם על הילדים הצעירים יותר. המילים וּנְעָרִים בָּעֵץ כָּשָׁלוּ מתארות כיצד האויבים הכריחו גם אותם לסחוב משאות כבדים מאוד של עצים. מרוב שהעצים היו כבדים והנערים היו עייפים, הם פשוט כָּשָׁלוּ, כלומר נפלו על האדמה מרוב חולשה ואפיסת כוחות.