יצא לכם פעם ללכת דרך ארוכה מאוד כשאתם סוחבים משהו כבד, וכל מה שרציתם זה רק לעצור לרגע ולשאוף אוויר? תארו לעצמכם את התחושה הקשה של בני ישראל כשהם נאלצו לעזוב את בתיהם ולצאת לגלות. הם מתארים מצב שבו עַל צַוָּארֵנוּ נִרְדָּפְנוּ. כלומר, האויבים רדפו אחריהם כל כך קרוב, ממש עד לצוואר, ולא עזבו אותם לרגע. זה הרגיש כאילו הניחו להם על הצוואר משא כבד של עבודה קשה. אפילו כשהם רק רצו להביא דברים פשוטים כמו מים או עצים, האויבים עמדו ממש מאחוריהם והלחיצו אותם.
המצב היה כל כך מעייף עד שהם אומרים יָגַעְנוּ וְלֹא הוּנַּח לָנוּ. בני ישראל עבדו קשה מאוד, אבל לא נשארה להם שום מנוחה. כל הרכוש שהם עמלו לאסוף נלקח מהם מיד על ידי האויבים. בנוסף, בזמן המסע הארוך והקשה לגלות, השומרים הכריחו אותם לצעוד עוד ועוד בלי הפסקה. האויבים פחדו שאם בני ישראל יעצרו לנוח, הם ינצלו את הזמן כדי להתפלל אל ה׳ ולבקש סליחה, ולכן הם פשוט לא אפשרו להם לעצור אפילו לדקה אחת.