תארו לעצמכם מצב שבו כל הכללים משתנים פתאום, ומי שתמיד היה הכי חלש ופשוט הופך להיות המפקד של כולם. זה בדיוק מה שהרגישו בני ישראל בזמן החורבן. אנשים שפעם היו עֲבָדִים פשוטים ונחותים, או עמים חלשים שעם ישראל שלט בהם בעבר, הפכו פתאום לשליטים עליהם.
המצב הזה היה לא רק כואב, אלא גם מאוד מעליב. אותם שליטים חדשים רצו לנקום על כך שפעם הם היו למטה, ולכן הם לא הסכימו לוותר או לרחם. המילה פֹּרֵק פירושה מציל או מושיע. כשהפסוק אומר שאין מי שיציל מהידיים שלהם, הסיבה היא שאפילו אנשים מכובדים לא הסכימו לגשת לאותם עבדים בזויים כדי לבקש מהם עזרה, כי זה היה משפיל מדי. כך יצא שעם ישראל נשאר לגמרי לבד.
אבל למרות שהכל נראה כל כך עצוב, מסתתרת כאן גם תקווה. המילים אֵין מִיָּדָם אומרות שרק עכשיו, ברגע זה, אין מי שיציל. זה ממש מזכיר את מה שקרה לעם ישראל במצרים, שגם שם הם סבלו ובהתחלה לא היה להם מושיע, עד שה' שלח את משה רבנו. הפסוק רומז לנו שגם אם עכשיו קשה ואין מי שיעזור, בעתיד ה' ישלח לנו ישועה אמיתית.