נחום, פרק ג׳, פסוק י׳

קרה לכם פעם שבניתם מגדל ממש גבוה מקוביות והייתם בטוחים ששום דבר בעולם לא יכול להפיל אותו, אבל אז ברגע אחד הוא פשוט קרס? לפעמים זה קורה גם לממלכות חזקות ועצומות. הנביא רוצה להזהיר את העיר נינוה ולהזכיר לה עיר אחרת, חזקה וגדולה מאוד, בשם נא אמון. המילים גַּם־הִיא מזכירות שלמרות כל הכוח והצבא הגדול של נא אמון, היא לא הצליחה לעמוד מול האויבים שבאו לכבוש אותה. התושבים נלקחו רחוק מהבית שלהם, וכתוב שהיא לַגֹּלָה הָלְכָה בַשֶּׁבִי. למה משתמשים גם במילה גולה וגם בשבי? כי לפעמים אדם עובר למקום אחר ועדיין נשאר חופשי, אבל כאן הם נלקחו בכוח, בלי שום חופש בחירה. המלחמה הזו הביאה צער רב לכולם. אפילו עֹלָלֶיהָ, שזה אומר הילדים הקטנים והרכים, נפגעו. המילה יְרֻטְּשׁוּ מתארת את הפגיעה הקשה והכואבת שהם ספגו ברחובות העיר מידי החיילים האכזרים. גם האנשים החשובים והמכובדים ביותר לא ניצלו. החיילים יַדּוּ גורל עליהם, כלומר השליכו גורל ממש כמו הגרלה, כדי להחליט מי מהחיילים ייקח כל אדם חשוב להיות העבד שלו. בסוף מתואר כי וְכׇל־גְּדוֹלֶיהָ רֻתְּקוּ בַזִּקִּים, כלומר המנהיגים הגדולים נכבלו ונקשרו חזק בתוך שלשלאות כבדות של ברזל, כדי להילקח בכוח מהמקום שבו פעם הם שלטו.