קרה לכם פעם שהיה לכם סוד ממש גדול וחשוב, והייתם צריכים לשמור אותו בבטן בלי לגלות לאף אחד? לפעמים זה דורש המון איפוק. כשנחמיה מגיע לירושלים, הוא מגיע כאורח מאוד מכובד עם תפקיד ישיר מהמלך. בגלל המעמד הגבוה שלו, הוא יכול להסתובב בחופשיות בלי שאף אחד ידרוש ממנו הסברים. נחמיה מבין כלל מאוד חכם: צריך לדעת מתי לדבר, אבל חשוב לא פחות לדעת מתי לשתוק.
כאשר נחמיה יוצא לסיור בירושלים, הוא מקפיד על סודיות מוחלטת. אף אחד לא יודע לאן הוא הלך ולמה הוא בכלל הגיע לעיר. הוא שומר את התוכנית הגדולה שלו לבנות את ירושלים מחדש בסוד מפני כולם. הוא לא מגלה את זה ליהודים או לכהנים, וגם לא למנהיגים. למשל, הוא לא משתף את הסגנים, שהם הפקידים הגבוהים והשרים של העיר שהרגישו שהוא יצא מביתו אבל לא ידעו לאן. הוא גם מסתיר את הדברים מהחורים, שהם השרים הגדולים והמכובדים. המילה הזו מזכירה את המילה חיוור, או צבע לבן, כי פעם זה היה סימן לאנשים במעמד מאוד גבוה. נחמיה לא מספר אפילו לעֹשֵׂה המלאכה, שהם ראשי העם שמנהלים את כל העניינים של הציבור.
נחמיה שומר את הכל בסוד עד כן, כלומר, עד עכשיו. עד לאותו הרגע בדיוק, איש לא ידע מה המשימה האמיתית שלו.