קרה לכם פעם שהתחלתם לעשות משהו חשוב ומרגש, ופתאום הגיעו אנשים ופשוט התחילו לצחוק עליכם ולנסות לעצור אתכם? זה בדיוק מה שקרה לנחמיה ולבוני חומת ירושלים. כשהם התחילו לבנות, הגיעו שלושה מנהיגים שהתנגדו להם: סנבלט הַחֹרֹנִי, שהיה יהודי שעזב את התורה, טוביה הָעֶבֶד הָעַמּוֹנִי, שפעם היה שייך למשרתים של משפחת דוד המלך, וגשם הָעַרְבִי, שהיה מנהיג מקומי.
מעניין לדעת שבהתחלה, האנשים האלה דווקא רצו להשתתף בבניית החומה. אבל נחמיה לא הסכים לצרף אותם, כי הם עבדו עבודה זרה יחד עם האמונה בה'. בגלל שנחמיה דחה אותם, הם כעסו מאוד והפכו לאויבים. הם לא השתמשו בכלי נשק, אלא במילים פוגעות. הכתוב אומר וַיַּלְעִגוּ לָנוּ וַיִּבְזוּ עָלֵינוּ, כלומר הם צחקו, זלזלו וקיללו את הבונים כדי להחליש אותם ולגרום להם להפסיק לעבוד.
חוץ מהעלבונות, הם גם ניסו להפחיד את הבונים עם האשמה קשה ושאלו אותם הַעַל הַמֶּלֶךְ אַתֶּם מֹרְדִים. הם טענו שהיהודים בונים את החומה החזקה כדי למרוד במלך פרס ולהשתחרר מהשלטון שלו. בעבר באמת היה חוק של המלך שאסר לבנות את ירושלים, והאויבים חשבו שהיהודים עוברים על החוק הישן הזה. הם פשוט לא ידעו סוד אחד חשוב: נחמיה כבר ביקש וקיבל אישור מיוחד וחדש מהמלך להמשיך בבנייה.