נחמיה, פרק ב׳, פסוק כ׳

Nehemiah 2:20Sefaria

וָאָשִׁ֨יב אוֹתָ֜ם דָּבָ֗ר וָאוֹמַ֤ר לָהֶם֙ אֱלֹהֵ֣י הַשָּׁמַ֗יִם ה֚וּא יַצְלִ֣יחַֽ לָ֔נוּ וַאֲנַ֥חְנוּ עֲבָדָ֖יו נָק֣וּם וּבָנִ֑ינוּ וְלָכֶ֗ם אֵֽין־חֵ֧לֶק וּצְדָקָ֛ה וְזִכָּר֖וֹן בִּירוּשָׁלָֽ͏ִם׃ {פ}

קרה לכם פעם שניסיתם לעשות משהו חשוב מאוד, ומישהו ניסה להפריע לכם ולהרוס? איך הגבתם לזה? כשנחמיה בונה את חומת ירושלים, האויבים מסביב מנסים לעצור אותו. אבל נחמיה לא מוותר ונותן להם תשובה חזקה וברורה.


הוא אומר וָאָשִׁיב אוֹתָם דָּבָר וָאוֹמַר לָהֶם, כלומר הוא עונה להם בשתי דרכים: גם בצורה מעשית שיש לו אישור מהמלך לבנות, וגם מתוך אמונה גדולה. הוא מכריז אֱלֹהֵי הַשָּׁמַיִם הוּא יַצְלִיחַ לָנוּ. נחמיה מבהיר לאויבים שגם אם הם ינסו להלשין עליהם, ה' יכשיל את התוכניות שלהם וידאג שהבנייה תצליח. הוא מוסיף וַאֲנַחְנוּ עֲבָדָיו נָקוּם וּבָנִינוּ, כי היהודים שבונים את החומה שומרים את המצוות ופועלים למען ה', ולכן הוא יעזור להם.


בחלק השני של התשובה, נחמיה מרחיק את האויבים לגמרי. הוא אומר להם שבירושלים אֵין חֵלֶק עבורם, כי הם נוכרים ואין להם שום שייכות לעיר, ולכן אסור להם להתערב. אין להם גם וּצְדָקָה, כי הם לא עובדים את ה' ולכן לא מגיעה להם הזכות לקחת חלק במצווה של בניין ירושלים. ולבסוף, אין להם וְזִכָּרוֹן. המעשים הרעים של האויבים לא ישאירו שום זיכרון טוב לפני ה'. לעומת זאת, היהודים שמתנדבים ובונים את העיר, יזכו שהמעשים שלהם יישארו ושהשמות שלהם ייזכרו לטובה לעוד המון דורות.


נעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?

עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.

תרמו עכשיו

מה דעתכם על הפירוש?

התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!

ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.