יצא לכם פעם לעמוד מול אדם קפדן מאוד ולהרגיש שאתם חייבים לחייך כדי לא להסתבך? תארו לעצמכם איך זה לעמוד מול מלך פרס, השליט החזק ביותר בעולם, כשאסור להראות אפילו טיפה של עצב לידו. נחמיה מגיש למלך את היין, אבל המלך שם לב שמשהו אצלו שונה. הוא פונה אליו ושואל מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה. המילה רָעִים לא אומרת שנחמיה התנהג לא יפה, אלא שהפנים שלו נראות עייפות, חלשות ושבורות, ממש כמו של אדם חולה, למרות שהוא בכלל לא חולה בגוף שלו. המראה הזה נגרם בגלל שנחמיה צם והתפלל הרבה באותם ימים.
המלך ממשיך ואומר לנחמיה אֵין זֶה כִּי־אִם רֹעַ לֵב. המלך בעצם מתחיל לחשוד. בגלל שנחמיה הוא זה שמגיש לו את השתייה, המלך חושב שאולי נחמיה מתכנן לעשות לו משהו רע או לבגוד בו, ולכן הוא נראה כל כך לחוץ ומודאג. כשנחמיה שומע את המילים האלה, התגובה שלו היא וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד. הוא נבהל ופחד מאוד. הסיבה לפחד הגדול היא שלעמוד מול מלך עם פנים עצובות, ועוד כשהמלך חושד בך בבגידה, זה מצב מסוכן ביותר. אצל מלך פרס, מספיק חשד קטן כדי להעניש אדם בחומרה רבה, ונחמיה הבין שהוא נמצא בסכנה גדולה.