תארו לעצמכם שאתם עובדים בארמון מפואר, והתפקיד שלכם הוא להגיש שתייה למלך בכבודו ובעצמו. בטח הייתם משתדלים לחייך ולהיראות הכי שמחים בעולם! כמה חודשים אחרי שנחמיה שמע בשורות עצובות על ירושלים, סוף סוף הגיעה ההזדמנות שלו לעמוד לפני המלך. המלך נקרא לארתחשסתא, שזה לא שמו הפרטי אלא תואר כבוד למלכי פרס, ממש כמו התואר "פרעה" למלכי מצרים.
כשהתחיל המשתה והיה יין לפניו, כלומר כשהיין הובא אל חצר המלך, נחמיה ניגש לתפקידו. הוא מספר ואשא את היין, ומסביר שמשרת פשוט הביא את היין לחצר, אבל נחמיה לקח את הכוס והגיש אותה למלך באופן אישי. נחמיה מעיד על עצמו ולא הייתי רע לפניו, כלומר הוא תמיד הקפיד להיות שמח ומעולם לא הראה פנים עצובות ליד המלך. באותם ימים, אם משרת היה נראה עצוב, המלך היה עלול לחשוד שהוא מסתיר סוד או מתכנן לעשות לו משהו רע. לכן, נחמיה תמיד שמר על פנים מאירות וחייכניות בזמן העבודה.