מלך פרס מבחין כי נחמיה נראה כאדם חולה למרות שאינו סובל ממחלה פיזית, ושואל אותו מַדּוּעַ פָּנֶיךָ רָעִים וְאַתָּה אֵינְךָ חוֹלֶה. המלך מסיק ממראהו השבור כי אֵין זֶה כִּי־אִם רֹעַ לֵב, אמירה שנובעת מחשד שנחמיה מתכנן להרעיל את כוסו, או מתוך דאגה כנה למועקה הנפשית שמטרידה אותו. למשמע הדברים מתאר נחמיה וָאִירָא הַרְבֵּה מְאֹד, שכן עמידה בפנים עצובות לפני שליט עליון טומנת בחובה סכנת חיים מיידית. פחדו העמוק נבע מהחשש שיוצא להורג עקב חשד לבגידה, או שמא המלך יכעס וילעג לבקשתו לבנות את חומות ירושלים.
נחמיה, פרק ב׳, פסוק ב׳
וַיֹּ֩אמֶר֩ לִ֨י הַמֶּ֜לֶךְ מַדּ֣וּעַ ׀ פָּנֶ֣יךָ רָעִ֗ים וְאַתָּה֙ אֵֽינְךָ֣ חוֹלֶ֔ה אֵ֣ין זֶ֔ה כִּי־אִ֖ם רֹ֣עַֽ לֵ֑ב וָאִירָ֖א הַרְבֵּ֥ה מְאֹֽד׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.