נסו לדמיין שהמנהיג שלכם, במקום לדאוג לכם ולעזור לכם, היה מנצל את הכוח שלו כדי לקחת מכם דברים. נחמיה מספר לנו על ההבדל הגדול בינו לבין המושלים שהיו לפניו. נחמיה היה מנהיג ישר והוגן שלא לקח שום דבר לעצמו, מתוך יראת כבוד כלפי ה׳. לעומת זאת, המושלים הקודמים הִכְבִּידוּ עַל הָעָם, כלומר הם עשו לאנשים חיים קשים מאוד כשהכריחו אותם לשלם מסים גבוהים.
נחמיה מספר שוַיִּקְחוּ מֵהֶם בְּלֶחֶם וָיַיִן אַחַר כֶּסֶף שְׁקָלִים אַרְבָּעִים. המילה אַחַר פירושה כאן 'בנוסף' או 'מלבד'. המושלים היו לוקחים מהעם מס קבוע של ארבעים שקלי כסף, ובנוסף לכך דרשו לקבל גם לחם ויין בשביל עצמם. ההתנהגות הלא הוגנת הזו לא נעצרה רק אצל המנהיגים, אלא גַּם נַעֲרֵיהֶם שָׁלְטוּ עַל הָעָם. המילה שָׁלְטוּ מסבירה שהם משלו והפעילו כוח על האנשים. אפילו המשרתים והעוזרים של אותם מושלים ניצלו את המעמד שלהם, התנהגו בכוחניות והוסיפו עוד יותר קושי על התושבים.