במדבר, פרק כ״א, פסוק ז׳

העם מקבל אחריות על דיבורו ומתוודה חָטָאנוּ כִּי דִבַּרְנוּ בַיהֹוָה וָבָךְ, מתוך הבנה שפגיעה במשה היא חטא כלפי ה', ובתקווה שאם משה יסלח להם בוודאי שה' ימחל. הם מבקשים ממשה הִתְפַּלֵּל אֶל יְהֹוָה וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ, שכן ידעו שנדרשת זכותו האישית כדי להשמיד את המזיקים עד האחרון שבהם, וכן כדי לסלק את יצר הרע הפנימי שהסית אותם לחטוא. למרות הפגיעה האישית בו, וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם, ובכך הוא מלמד שכאשר אדם מבקש סליחה, על הנפגע למחול בלב שלם וללא טינה. סליחתו המוחלטת של משה מתבטאת בכך שהוא מתפלל מיוזמתו לא רק לעצור את המשך הנשיכות, אלא גם לרפא את אלו שכבר הוכשו.