שירת המשוררים הקדומים לועגת למפלת מואב בידי סיחון, מערכה שהכשירה את הקרקע לניצחונם העתידי של ישראל ולרשת את ארצם. המשוררים מכריזים וַנִּירָם, כלומר שלטונם של המואבים אבד, או לחלופין שישראל ירו את סיחון כחץ כדי להפילם. החורבן הכה במרחב הגיאוגרפי כאשר אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד־דִּיבֹן והסיר את עול המלכות מכל היישובים שביניהן, והפועל וַנַּשִּׁים מעיד על הפיכת האזור כולו לשממה. הרס זה הגיע עַד־נֹפַח אֲשֶׁר עַד־מֵידְבָא, שמות הממחישים גם את מפח הנפש ודאבון הלב של המנוצחים, כאשר הנקודה במסורת הניקוד מעל המילה אֲשֶׁר מסמלת שהחורבן לא נעצר שם אלא פשט מעבר לגבולות אלו.
במדבר, פרק כ״א, פסוק ל׳
פרשת חקת
וַנִּירָ֛ם אָבַ֥ד חֶשְׁבּ֖וֹן עַד־דִּיבֹ֑ן וַנַּשִּׁ֣ים עַד־נֹ֔פַח אֲשֶׁ֖רׄ עַד־מֵֽידְבָֽא׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.