הפסוק מסכם את תוצאות הניצחון על סיחון, והמילים וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל מהוות סיכום כללי המגיע לאחר תיאור מפורט של שלבי הכיבוש [ביאור יש"ר].
ההדגשה כי הישיבה הייתה דווקא בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי באה ללמד שישראל התיישבו בשטחי האמורי בלבד ולא בארץ מואב. עובדה היסטורית זו שימשה לימים את יפתח הגלעדי, כשהוכיח שישראל מעולם לא לקחו את שטחי מואב ועמון [ספורנו]. ארץ זו אופיינה בכך שלא הייתה מיושבת בצפיפות, אלא שימשה בעיקרה כאזור של שטחי חקלאות ומרעה [ביאור שטיינזלץ].
ציון ההתיישבות בארץ סיחון מופיע עוד בטרם תוארה המלחמה בעוג מלך הבשן, ויש בכך כדי ללמד על כוונותיו המקוריות של משה. משה לא רצה לצאת למלחמה נגד עוג ולכבוש את ארצו, שכן המלחמה בסיחון נועדה מלכתחילה רק כדי לאפשר לישראל מעבר בטוח לארץ ישראל. אולם, ה׳ סובב שדווקא בעת שישראל ישבו בארץ האמורי, עוג יצא לקראתם למלחמה, וכך נוצר ההכרח להילחם בו ולכבוש גם את נחלתו [העמק דבר].