במדבר, פרק כ״א, פסוק ל״א

חשבתם פעם איזו הרגשה נעימה זו לעצור ולנוח אחרי שמתאמצים מאוד? זה בדיוק מה שקרה לבני ישראל. אחרי הניצחון על סיחון מלך האמורי, הם סוף סוף יכלו לעצור. המילים וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל מספרות לנו שאחרי כל המאמץ בדרך, הם פשוט התיישבו במקום. התורה מדגישה שהם ישבו דווקא בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי כדי ללמד אותנו שהם נשארו רק בשטח הזה, ולא לקחו שום אדמה מהמדינה השכנה, מואב. האזור הזה לא היה צפוף באנשים, אלא היה מלא בשדות פתוחים שבהם יכלו לרעות את הכבשים והבקר שלהם. משה רבנו בכלל לא תכנן להילחם במלכים נוספים, כי המטרה היחידה שלו הייתה רק לעבור בביטחה כדי להגיע לארץ ישראל. אבל לה׳ הייתה תוכנית אחרת. בזמן שבני ישראל ישבו בשקט בארץ האמורי, פתאום יצא לקראתם עוג מלך הבשן למלחמה, וכך לא הייתה להם ברירה אלא להילחם גם בו.