יצא לכם פעם לחשוב איך אנשים בימי קדם היו חוגגים ניצחון גדול? במקום לכתוב בספרי היסטוריה, הם היו מחברים שירים. השיר שאנחנו קוראים עכשיו הוא שיר ניצחון עתיק שמספר על סיחון, מלך האמורי, שניצח את עם מואב. הניצחון הזה היה חשוב מאוד, כי הוא הכין את השטח כדי שעם ישראל יוכל אחר כך להיכנס ולרשת את הארץ.
בתוך השיר, המשוררים לועגים למואבים שהפסידו. הם אומרים וַנִּירָם, כלומר, המלכות והשלטון של המואבים אבדו ונעלמו. השיר ממשיך ומתאר את האזור שנכבש, ואומר אָבַד חֶשְׁבּוֹן עַד דִּיבֹן. הכוונה היא שכל היישובים והערים שהיו בין העיר חשבון לעיר דיבון עברו לשליטת המנצחים.
כדי להראות כמה הניצחון היה גדול, המשוררים משתמשים במילה וַנַּשִּׁים, שהיא מילה שבאה מהשורש של המילה שממה. הם בעצם מכריזים שהם הפכו את כל האזור לריק ושומם. הכיבוש המשיך והגיע עַד נֹפַח אֲשֶׁר עַד מֵידְבָא, שהם יישובים נוספים באזור. השמות של המקומות האלה גם רומזים על העצב, הדאגה ומפח הנפש שהרגישו אלו שהפסידו ואיבדו את ארצם.