ברגע של שבירה והכרה בחטא, העם משנה את יחסו ועובר מתלונות ומרי לקבלת אחריות מלאה על מעשיו. הווידוי הפומבי שלהם נובע מכך שה' בחר להעניש אותם ישירות באמצעות הנחשים מבלי להודיע על כך למשה מראש, שכן ה' לא רצה לשמש כרכילאי ולספר למשה שבני ישראל דיברו סרה נגדו [חתם סופר]. כאשר העם מתוודה ואומר כִּי דִבַּרְנוּ בַיהֹוָה וָבָךְ, הם משווים את משה לה' בדרך של כבוד כחלק מתיקון החטא, בדיוק כפי שהשוו ביניהם קודם לכן בדרך של זלזול והשוואת העבד לקונו [נתינה לגר]. פנייתם למשה נשענת על ההבנה שאם בשר ודם מסוגל להעביר על מידותיו ולסלוח, קל וחומר שה' יסלח להם [אלשיך].
בבקשתם וְיָסֵר מֵעָלֵינוּ אֶת הַנָּחָשׁ, מתעוררת השאלה מדוע נעשה שימוש בלשון יחיד ולא ברבים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא כי המילה הַנָּחָשׁ משמשת כשם כולל לתיאור קבוצה גדולה של נחשים, בדומה לשימוש בלשון יחיד במכת צפרדע. עם זאת, יש המדייקים כי הבקשה בלשון יחיד נועדה להבטיח שלא יישאר אפילו נחש אחד שעלול להזיק, וכן כדי לבקש שיסורו כל סוגי הנחשים, גם אלו שעקיצתם קטנה ואינה שורפת את הנפש [אור החיים].
מנגד, גישה רוחנית עמוקה יותר מזהה במילה הַנָּחָשׁ רמז לכוחות נסתרים. יש המפרשים כי הכוונה היא ל"נחש העליון", כלומר לשר הרוחני של המדבר ולכוח הממית, ולכן נאמר מֵעָלֵינוּ ולא 'ממנו' [רבנו בחיי]. פרשנים אחרים מסבירים כי העם הבין שהנחשים הפיזיים תמיד היו במדבר ולא הזיקו להם בעבר, ולכן הסיקו שהחטא הוא זה שממית ולא החיה עצמה. לפיכך, בקשתם להסיר את הנחש הייתה למעשה תפילה להסרת יצר הרע, הוא הנחש הקדמוני הפנימי שהסית אותם לחטוא והטיל בהם זוהמה רוחנית [מלבי"ם, אדרת אליהו, אלשיך].
תגובתו של משה, וַיִּתְפַּלֵּל מֹשֶׁה בְּעַד הָעָם, מהווה מודל לחיקוי לדורות. מכאן לומדים שמי שמבקשים ממנו סליחה לא צריך להיות אכזרי ולהקשות את עורפו [רש"י]. סליחה אמיתית ושלמה מנקה את הלב מכל טינה, ומובילה את הנפגע להתפלל לא רק לביטול העונש, אלא גם לטובתו ולשלומו הרוחני של הפוגע [חומש קה"ת]. יתרה מכך, משה הגדיל לעשות מעבר לבקשת העם: בעוד שהם ביקשו רק שהנחשים יפסיקו להכיש את החיים, משה התפלל בעד העם כולו, כולל בקשת רפואה לאלו שכבר הוכשו [אלשיך]. תפילה זו של משה הייתה הכרחית, שכן גם לאחר שהחטא נמחל, יש צורך בזכות מיוחדת כדי לעצור את המשחית שכבר יצא לפעול, והעם קיווה שזכותו של משה היא זו שתגן עליהם ותסלק את המזיק [אור החיים].