במדבר, פרק כ״א, פסוק ו׳

כעונש על תלונותיהם, וַיְשַׁלַּח ה' בָּעָם חיות רעות ואֵת הַנְּחָשִׁים הַשְּׂרָפִים, פעולה המבטאת את הסרת ההשגחה שאפשרה לטבע המדברי לפגוע בהם. הנחשים מכונים שרפים משום שארס שיניהם שורף כאש, או משום שמדובר בשני סוגי מזיקים שנשלחו יחד כנגד החטא הכפול של דיבור רע נגד משה ונגד ה'. מזיקים אלו שוחררו, וַיְנַשְּׁכוּ אֶת הָעָם כעונש של מידה כנגד מידה: הנחש שחטא בהוצאת דיבה ונידון לטעום רק עפר, נבחר להעניש עם שהוציא דיבה וכפר בלחם השמימי. בעקבות המכה וַיָּמָת עַם רָב מִיִּשְׂרָאֵל, כאשר אלו שמצאו את מותם היו ראשי החוטאים שסירבו לחזור בתשובה.