במדבר, פרק כ״א, פסוק כ״ו

ה' אסר על בני ישראל לכבוש את נחלת מואב, וההצדקה לכיבוש חֶשְׁבּוֹן נובעת מכך שהיא הפכה לעִיר סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי. הכתוב מבהיר כי וְהוּא נִלְחַם קודם לכן בְּמֶלֶךְ מוֹאָב הָרִאשׁוֹן, בין אם מדובר במלך שקדם לבלק ובין אם במלך הראשון שהומלך שם אי פעם. מלחמה זו הוכתבה מן השמים כדי להפקיע את השטח ממואב ולהכשירו עבור בני ישראל, וכאשר סיחון ניצח וַיִּקַּח אֶת כׇּל אַרְצוֹ מִיָּדוֹ, הוא למעשה הוציא את הארץ מרשותו ושליטתו החוקית של המלך והפך את העיר לבירת מלכותו. גבולות הכיבוש האמורי הגיעו עַד אַרְנֹן, כאשר יש הסבורים שהשטח כלל את הנחל עצמו, ואחרים מפרשים שהכיבוש נעצר על שפתו.