תארו לעצמכם מצב שבו קיבלתם הוראה ברורה שאסור לכם לקחת משהו ששייך למישהו אחר, אבל אז הדבר הזה עובר לבעלים חדשים. ה' נתן לבני ישראל ציווי מוחלט: אסור להם לקחת אפילו חלקה קטנה מהארץ של עם מואב. אבל כשהם הגיעו לאזור, הם כבשו את העיר חשבון, שהייתה שייכת בעבר למואב. אז איך זה ייתכן שהם לא עברו על הציווי של ה'?
התשובה נמצאת במה שקרה שם קודם לכן. סיחון, מלך האמורי, נלחם בעבר וכבש את חשבון. ברגע שהוא עשה זאת, העיר כבר לא הייתה שייכת למואב, אלא הפכה לארץ אמורי. ה' כיוון את הדברים כך שסיחון ייקח את העיר, כדי שבני ישראל יוכלו אחר כך לכבוש אותה מידיו של סיחון, ולא מידי מואב. כשהתורה מספרת שסיחון נלחם במלך מואב הראשון, היא מתכוונת למלך ששלט שם לפני בלק מלך מואב. כתוב גם שסיחון לקח את הארץ מידו, וכמובן שהכוונה אינה ליד האמיתית של המלך, אלא לכך שהוא הוציא את השטח מהשליטה שלו. השטח החדש שסיחון לקח לעצמו הגיע עד ארנון, שזהו נחל שסימן את הגבול. כך בני ישראל יכלו להמשיך במסע שלהם ולרשת את הארץ בדרך ישרה ונכונה.