תארו לעצמכם שאתם נכנסים לבית חדש, והוא כבר מוכן ומסודר לגמרי בשבילכם, בלי שתצטרכו להתאמץ בכלל. זה בערך מה שקרה לבני ישראל! כשהם הגיעו לארץ של האמורי, ה׳ עשה איתם חסד גדול. בגלל שזו הייתה המלחמה הראשונה שלהם, ה׳ לא רצה שהם יתעייפו ממאבקים קשים או חלילה יתייאשו. לכן, הוא כיוון את הדברים כך שכל האמורים עזבו את הערים שלהם והתאספו יחד במקום אחד.
בזכות זה, בני ישראל לא היו צריכים להטיל מצור ולהילחם על כל עיר ועיר בנפרד. הם פשוט נכנסו לתוך ערים ריקות מאויב והתיישבו בהן בשקט ובביטחון. לכן נאמר וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּכׇל עָרֵי הָאֱמֹרִי. הם גרו שם בנחת תקופה ארוכה, עד שהמשיכו במסע שלהם לכיוון ערבות מואב.
העיר הכי גדולה וחשובה שהם ישבו בה הייתה חשבון. מסופר שהם התיישבו בְּחֶשְׁבּוֹן וּבְכׇל בְּנֹתֶיהָ. יצא לכם פעם לחשוב האם לעיר יכולות להיות בנות? כמובן שלא. בתנ"ך, עיר בירה גדולה ומרכזית נמשלת לאימא, והמילה בְּנֹתֶיהָ מתארת את כל הכפרים והיישובים הקטנים שנמצאים מסביב לעיר הגדולה וכפופים לה.