יצא לכם פעם לשחק משחק שבו צריך להתקדם ולתפוס שטחים, אבל יש אזורים מסוימים שבהם אסור לכם לגעת? זה בדיוק מה שקרה לעם ישראל. בני ישראל נלחמים בסיחון מלך האמורי ומנצחים אותו. התורה משתמשת במילים וַיַּכֵּהוּ יִשְׂרָאֵל לְפִי חָרֶב כדי לתאר שהניצחון היה מוחלט לגמרי.
בעקבות הניצחון, בני ישראל לוקחים את השטחים של סיחון, מהקצה הדרומי שמתחיל בנחל ארנון, ולכן כתוב מֵאַרְנֹן, ועד לקצה הצפוני שהוא נחל יבוק, ולכן כתוב עַד יַבֹּק. השטחים האלה הגיעו ממש עַד בְּנֵי עַמּוֹן.
אבל רגע, הרי ה' ציווה על בני ישראל לא להילחם בעמון ובמואב ולא לקחת מהם אדמות! אז איך היה מותר להם לכבוש את השטח הזה? התשובה היא שהשטחים האלה כבר לא היו שייכים לעמון ומואב. סיחון המלך נלחם בהם קודם וכבש את האדמות האלה לעצמו. ברגע שהשטח הפך להיות שייך לסיחון, לבני ישראל היה מותר לכבוש אותו מידיו.
ואם סיחון היה כזה מלך חזק, למה הוא לא המשיך וכבש את כל הארץ של בני עמון? התורה מסבירה: כִּי עַז גְּבוּל בְּנֵי עַמּוֹן. הגבול של בני עמון היה עז, כלומר חזק מאוד. נחל יבוק שימש כמו חומת מגן טבעית עם זרם מים חזק ועוצמתי שסיחון פשוט לא הצליח לחצות, ולכן הוא נאלץ לעצור את הכיבוש שלו ממש שם.