יצא לכם פעם לשמוע שיר עתיק שמספר על קרב גדול בין מלכים חזקים? השירה כאן משתמשת במילים מיוחדות כדי לתאר מלחמה. כשהיא אומרת שאֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן וגם לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן, היא לא מתכוונת לאש אמיתית. האש והלהבה הן משל לכוח העצום של צבא הלוחמים הגיבורים של מלך בשם סיחון. סיחון כבש את העיר חשבון, הפך אותה לעיר המלכות שלו, וממנה יצא לתקוף את שאר האזור. בגלל שזו עכשיו העיר שלו, היא נקראת מִקִּרְיַת סִיחֹן.
המלחמה הזאת התפשטה ממש כמו אש, עד שהיא אָכְלָה עָר מוֹאָב. המילה עָר היא לא מילה נרדפת לעיר רגילה, אלא זהו השם הפרטי של עיר המלוכה של מואב. הצבא של סיחון הגיע גם אל בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן. הבָּמוֹת הן המקומות הגבוהים באזור, והצבא של סיחון ניצח את השליטים והלוחמים שהיו שם.
אבל למה בכלל מספרים לנו את כל זה? המטרה היא להראות לנו עד כמה סיחון היה מלך חזק שניצח את מואב. ככה אנחנו יכולים להבין עד כמה הכוח של משה רבנו ושל עם ישראל היה גדול אפילו יותר, שהרי בעזרת ה' הם הצליחו לנצח מלך כל כך חזק.