קרה לכם פעם שהייתם צריכים להתמודד מול מישהו ממש חזק, אבל מה שהדאיג אתכם היה בכלל משהו אחר לגמרי? כשבני ישראל עמדו להילחם בעוג מלך הבשן, משה רבנו קצת חשש. עוג היה ענק אמיתי, אבל משה לא פחד מהגודל או מהכוח שלו, הרי מנהיג ונביא שה' נמצא איתו לא מפחד מבני אדם. מה שבאמת הדאיג את משה היה משהו היסטורי שקרה מאות שנים לפני כן. עוג היה זה שרץ לספר לאברהם אבינו שאחיין שלו, לוט, נפל בשבי. משה פחד שאולי הפעולה הזו, שבזכותה לוט ניצל, תעמוד לזכותו של עוג ותגן עליו עכשיו.
לכן ה' פונה למשה ומרגיע אותו. ה' אומר לו אַל תִּירָא אֹתוֹ. שימו לב שה' אומר לא לפחד רק מפניו, ולא מזכיר את העם שלו. זה בגלל שמשה פחד אך ורק מהזכות האישית של עוג, ולא מהצבא שניצב מולו. ה' ממשיך ומבטיח למשה כִּי בְיָדְךָ נָתַתִּי אֹתוֹ. תחשבו על זה, למה ה' אומר "נתתי" בלשון עבר אם המלחמה עדיין לא התחילה? התשובה היא שכאשר ה' מבטיח משהו, ההבטחה היא כל כך בטוחה וודאית שזה נחשב כאילו הדבר כבר קרה. ה' מבהיר למשה שהזכות הישנה של עוג לא תעזור לו, ושבני ישראל ינצחו אותו בדיוק כפי שניצחו קודם לכן את אחיו, סיחון המלך.