יצא לכם פעם ללכת במקום לא מוכר ולהרגיש שמישהו שומר עליכם ממש טוב? בני ישראל הלכו במדבר, שהוא מקום שמלא בטבע פראי, אבל ה' שמר עליהם כל הזמן בעזרת ענני הכבוד ומנע מהסכנות להתקרב. כשהם התחילו להתלונן שוב ושוב, ה' החליט ללמד אותם לקח חשוב על כפיות טובה. התורה משתמשת במילה וַיְשַׁלַּח, אבל הכוונה היא לא שה' שלח נחשים ממקום רחוק במיוחד בשביל להעניש. הוא פשוט הסיר את ההגנה שלו מעל העם, ואז הַנְּחָשִׁים הרגילים שתמיד חיו במדבר יכלו להתקרב. הנחשים האלה מתוארים במילה הַשְּׂרָפִים, לא בגלל שזה זן מיוחד של נחש שקוראים לו כך, אלא משום שהעקיצה שלהם כאבה ושרפה בגוף ממש כמו אש.
חשבתם פעם למה העונש הגיע דווקא דרך נחשים? יש כאן מסר מיוחד וחינוכי. בני ישראל חטאו בדיבורים רעים על ה' ועל משה. גם הנחש המוכר מסיפור גן עדן נענש בגלל שדיבר לשון הרע, ולכן הוא זה שבא להזכיר להם כמה כוח הרסני יכול להיות למילים שלנו. בנוסף, בני ישראל כעסו על המן, הלחם המיוחד מהשמיים שיכול היה לקבל כל טעם שרק רצו. לעומת זאת, הנחש נענש בכך שכל מה שהוא אוכל מקבל טעם של עפר, ובכל זאת הוא לא מתלונן. הנחש שמסתפק בטעם אחד בלבד, בא ללמד את העם להעריך את האוכל הנפלא שקיבלו ולהפסיק להתלונן. בעקבות המכה וַיָּמָת עַם רָב, אך הפגיעה הייתה בעיקר באותם אנשים שהסיתו את כולם להוציא מילים רעות. שאר העם הבין מיד את הטעות, התחרט על ההתנהגות שלו ומיהר לבקש את עזרתו של משה.