קרה לכם פעם שנבהלתם ממשהו, למשל מכלב שקפץ עליכם, ואחר כך רק רציתם להתרחק מכלבים ככל האפשר? בדרך כלל, כשאנחנו נפגעים ממשהו, אנחנו ממש לא רוצים לראות אותו שוב כי זה רק מזכיר לנו את הפחד.
אבל כשהעם במדבר נפגע ממכת נחשים, הדרך להתרפא הייתה מפתיעה מאוד. משה מכין נְחַשׁ נְחֹשֶׁת. למה דווקא מהחומר הזה? קודם כל, כי המילים נשמעות ממש דומה. בנוסף, הנחושת היא מתכת מבריקה ונוצצת, וכך כל אדם במחנה הענק יכול היה לראות את הנחש מרחוק. משה בחר בחומר פשוט ולא בזהב יוקרתי כדי שהעם לא יתבלבל ויחשוב שזהו אליל שיש לו כוחות משלו. משה הציב את הנחש עַל הַנֵּס, כלומר על עמוד גבוה ונישא, כמו סימן בולט שנועד להזכיר לעם תמיד להתנהג בדרך טובה.
כדי להבריא, האדם שנפגע היה צריך לעשות פעולה מיוחדת, וְהִבִּיט אל נחש הנחושת. כאן קרה נס בתוך נס. למרות שהגיוני מאוד לפחד מנחשים אחרי שמקבלים הכשה, ה' בחר לרפא את העם דווקא דרך הדבר שפגע בהם. המטרה הייתה להראות שההחלמה לא קורית מעצמה לפי חוקי הטבע, אלא מגיעה רק מה'. המילה הזו לא מתארת סתם הצצה קצרה, אלא הסתכלות עמוקה עם מחשבה. כשהאדם הפגוע הרים את הראש והסתכל למעלה, הוא בעצם כיוון את הלב שלו אל ה', והבין שלא הנחש הוא זה שפוגע או מרפא, אלא רק ה' הוא הרופא האמיתי.