חשבתם פעם איך אנשים בעבר הרחוק זכרו את כל הניסים הגדולים שקרו להם? רגע לפני שעם ישראל נכנס לארץ, התורה מזכירה לנו ספר מיוחד שנקרא בְּסֵפֶר מִלְחֲמֹת ה'. באותם ימים, אנשים חכמים נהגו לכתוב בספר הזה את כל סיפורי המלחמות, כדי לזכור תמיד שה' הוא זה שעוזר להם לנצח. הספר עצמו אבד עם השנים, אבל התורה מצטטת מתוכו קטע קטן כדי להראות לנו איך ה' שמר על העם.
הקטע מזכיר את אֶת וָהֵב, שזהו שמה של עיר קרובה לגבול. לאחר מכן מופיעה המילה בְּסוּפָה, שמתארת איך ה' עזר לישראל לגבור על האויבים במהירות ובעוצמה, ממש כמו רוח של סערה חזקה.
בסוף הציטוט מופיעות המילים וְאֶת הַנְּחָלִים אַרְנוֹן. אזכור הנחלים האלו חשוב משתי סיבות. קודם כל, הוא מוכיח שעם ישראל שמר על הכללים, עצר בדיוק בגבול המותר ולא נכנס לשטח של מואב שאליו אסור היה לו להיכנס. בנוסף, בדיוק באותם נחלים קרה לעם ישראל נס הצלה עצום. אויבים רבים ניסו להתחבא במערות שבהרים כדי לארוב לעם ישראל, אבל ה' הרעיש את ההרים וסילק את הסכנה עוד לפני שהעם בכלל ידע עליה. כדי שעם ישראל יגלה את הנס הגדול ויודה לה', המים שליוו אותם במדבר זרמו אל הנחל והראו להם שהם ניצלו לחלוטין.