קרה לכם פעם שהייתם ממש צמאים, ואז סוף סוף קיבלתם כוס מים קרים ומרעננים? איזו תחושה נפלאה זו! בני ישראל הרגישו בדיוק כך. אחרי ארבעים שנה של נדודים במדבר החם, העם פורץ פתאום בשיר שמח ומלא תודה על נס המים שהציל אותם. אבל אם נשים לב, נגלה משהו מפתיע: השמות של משה ושל ה׳ לא מופיעים בשיר הזה בכלל. הסיבה לכך היא שהבאר מזכירה את העונש של משה, שבגללו לא נכנס לארץ ישראל. ומכיוון ששמו של משה לא הוזכר, הוחלט להשמיט גם את שמו של ה׳.
השמחה הגדולה לא הייתה רק על המים לשתייה, אלא גם על נס צבאי סודי שקרה להם. אויבים התחבאו במערות בהרים ותכננו לתקוף את בני ישראל בהפתעה. ה׳ עשה נס, קירב את ההרים זה לזה והציל את העם מהמארב. איך בני ישראל גילו את זה? מי הבאר העלו אל פני השטח סימנים של אותם אויבים, וכך כולם הבינו מאיזו סכנה גדולה הם ניצלו מבלי שבכלל ידעו עליה.
כאשר העם קורא בשמחה עֲלִי בְאֵר, הם בעצם מבקשים מהמים לעלות למעלה מתוך האדמה העמוקה בעצמם, כדי שהם לא יצטרכו להתאמץ ולחפור. המילים עֱנוּ לָהּ הן בקשה לשיר ולהרים קול בתודה. תארו לעצמכם מקהלה ענקית שבה המנהיגים מתחילים לשיר, וכל שאר העם עונה להם בפזמון חוזר ומשמח לכבוד הבאר המופלאה.