חשבתם פעם מה הדבר הראשון שצריך לעשות כשנכנסים למקום חדש וחשוב? בני ישראל עומדים ממש על הגבול, רגע לפני שהם נכנסים לארץ ישראל. ה׳ פונה למשה במילה דַּבֵּר. המילה הזו היא קצת תקיפה ורצינית, והיא נועדה להזכיר לעם ישראל לגשת לארץ החדשה בענווה. הם צריכים לזכור שהם לא תמיד היו מושלמים, ושיש להם אחריות גדולה לשמור על החיים של כל אדם ואדם בארץ החדשה.
ה׳ אומר להם את ההוראות האלה במילים כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן. אבל רגע, את הערים המיוחדות שהם הצטוו להקים הם יבנו רק בעוד הרבה זמן, אחרי שיתיישבו בכל הארץ! אז למה לדבר על זה עכשיו, ממש בזמן המעבר? התשובה היא שכדי למצוא ערים מתאימות וטובות צריך הרבה זמן ותכנון. לכן, ה׳ מבקש מהם לפקוח עיניים ולהתחיל לחפש ולבדוק אילו ערים יתאימו למשימה הזו כבר מהרגע הראשון שהם צועדים בתוך הארץ.
אולי עולה בדעתכם השאלה, מדוע ה׳ נותן את המצווה הזו למשה, הרי משה בכלל לא ייכנס אַרְצָה כְּנָעַן? התשובה המרגשת היא שמשה כל כך אהב את המצוות ורצה לקיים אותן בעצמו. בגלל שהוא לא יכול היה להקים את הערים בתוך הארץ, ה׳ נתן לו את התפקיד החשוב להעביר את ההוראות ליהושע. כך, נחשב למשה כאילו הוא בעצמו הכין את הערים ודאג לעם ישראל.