במדבר, פרק ל״ה, פסוק י״א

יצא לכם פעם לעשות טעות חמורה שממש לא התכוונתם אליה? תארו לעצמכם מצב שבו אדם גורם לאובדן חיים של אדם אחר בטעות גמורה. מצד אחד קרה פה אסון כבד, אבל מצד שני זה לא נעשה מתוך כוונה רעה. בדיוק בשביל מקרים כאלה, ה' מלא הרחמים נתן לנו פתרון מיוחד שנקרא ערי מקלט. התורה אומרת וְהִקְרִיתֶם, כלומר, מצווה עלינו להכין מראש ולזמן ערים מיוחדות למטרה הזו. הערים האלו היו צריכות להיות בגודל בינוני. הן לא יכלו להיות ערים ענקיות ועמוסות באנשים כדי שמי שכועס על הפגיעה לא יוכל להתחבא בתוך ההמון ולפגוע באותו אדם, והן גם לא יכלו להיות כפרים קטנים, כי האדם שבורח לשם צריך מספיק אוכל ומים כדי לחיות. הדרכים אל הערים האלו היו רחבות, נוחות, ובכל צומת עמדו שלטים ברורים שהראו את הדרך. מזה אנחנו לומדים דבר מקסים: אם ה' דואג לסלול דרך כל כך ברורה ובטוחה למי שחטא בטעות כדי שיוכל להציל את עצמו, על אחת כמה וכמה שהוא מדריך ושומר על אנשים שמשתדלים לעשות טוב! המילה מִקְלָט אומרת שהעיר קולטת את האדם פנימה ודואגת לכל מה שהוא צריך. היא הופכת להיות העולם החדש שלו, ואפילו אם תלמיד היה צריך לברוח לשם, המורה שלו היה מצטרף אליו כדי להמשיך ללמד אותו תורה. התורה קוראת לאדם הזה רֹצֵחַ כדי ללמד אותנו שפגיעה בחיים היא דבר חמור מאוד, אבל מדגישה שמדובר במי שהוא מַכֵּה נֶפֶשׁ, כלומר מישהו שגרם לאובדן חיים ולא רק פצע מישהו אחר, ומיד מוסיפה שהוא עשה זאת בִּשְׁגָגָה. כלומר, זו לא הייתה תאונה שאי אפשר היה למנוע בשום צורה, אלא חוסר זהירות. בגלל שהגוף עשה את המעשה אבל הלב ממש לא התכוון לפגוע, האדם לא נענש בעונש חמור, אלא עובר לגור בעיר המקלט. שם הוא מוגן ויכול לתקן את דרכיו, עד ליום שבו נפטר הכהן הגדול, שהוא האדם שמביא קדושה לעולם ופטירתו עוזרת לנחם את המשפחה הפגועה.