יצא לכם פעם לתכנן מקום מסתור מושלם שבו תרגישו הכי מוגנים בעולם? התורה מסבירה לנו שערי המקלט, המקומות שאליהם בורח אדם שפגע במישהו בטעות כדי להיות מוגן, הן לא סתם ערים רגילות. כשהתורה משתמשת במילה תִּתֵּנוּ, היא מתכוונת למסירה מוחלטת. העיר שייכת עכשיו לגמרי לאנשים שמצאו בה מחסה. אנשים אחרים מהשבט לא יכולים סתם לבוא לעיר הזו כדי לעשות בה עסקים או לצוד. למה? כדי שמי שכועס על האדם שפגע בטעות לא יוכל למצוא תירוץ להיכנס לעיר ולפגוע בו בחזרה. הכל מתוכנן כדי לשמור עליו מכל משמר.
התורה גם מדגישה שצריך להכין שֵׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט. כל שש הערים קשורות זו לזו כמו שרשרת. למרות שמשה רבנו הכין שלוש ערים בצד אחד של נהר הירדן, הן לא התחילו לפעול ולשמור על אנשים עד שיהושע בן נון הכין את שלוש הערים הנוספות בארץ כנען. המערכת כולה הייתה חייבת לעבוד יחד. אולי תשאלו את עצמכם, למה לחלק את הערים חצי חצי, כשיש הרבה יותר שבטים בארץ כנען מאשר בעבר הירדן? אחת הסיבות הפשוטות היא שעבר הירדן היה שטח ענק, והיה צריך לפזר בו מספיק ערים כדי שיהיה קל להגיע אליהן במהירות. בסוף, המילה תִּהְיֶינָה מלמדת אותנו שהערים האלו נשארות ערי מקלט לתמיד, והדלתות שלהן פתוחות לכל יהודי שצריך לברוח אליהן למקום בטוח, אפילו אם הוא מגיע מארץ רחוקה.