תארו לעצמכם מצב שבו מישהו עושה מעשה חמור מאוד ופוגע באדם אחר, וקרוב המשפחה של הנפגע כל כך כועס שהוא רוצה ללכת ולהעניש אותו מיד בעצמו. בעבר הרחוק, לפני שהיו בתי משפט מסודרים, זה בדיוק מה שהיה קורה. המשפחה הרגישה שחובתה להחזיר באותו מטבע. אבל התורה שלנו מלמדת אותנו דרך אחרת, צודקת והוגנת יותר. ערי המקלט נועדו לתת הגנה לאדם שפגע, כדי שאף אחד לא יפגע בו מתוך כעס. המילה מִגֹּאֵל מתייחסת לקרוב המשפחה של הנפגע שרוצה להעניש, ועיר המקלט שומרת על הפוגע מפניו.
התורה קובעת כלל ברור מאוד: וְלֹא יָמוּת הָרֹצֵחַ עַד עָמְדוֹ לִפְנֵי הָעֵדָה לַמִּשְׁפָּט. המשמעות היא שאסור לאף אדם, אפילו אם הוא ממש כועס ופגוע, לקחת את החוק לידיים. כל אדם שגרם לאסון, בין אם זה קרה בטעות ובין אם בכוונה, בורח קודם כל לעיר המקלט כדי להיות מוגן. לאחר מכן, הוא חייב לעמוד למשפט מסודר בפני העדה, שהם חברי בית הדין המייצגים את הציבור. הכלל הזה כל כך חשוב, עד שאפילו אם כולם בטוחים לחלוטין באשמתו של האדם, ואפילו אם השופטים עצמם ראו את מה שקרה, אסור להעניש אותו בלי משפט. חייבים להביא שופטים אחרים שיוכלו לבדוק את כל הפרטים ברוגע, לחפש זכות עבור הנאשם, ורק אז להחליט בצורה הוגנת מה יהיה דינו.