במדבר, פרק ל״ה, פסוק י״ג

הקמת מערכת המקלט דורשת מסירה מוחלטת של הֶעָרִים אֲשֶׁר תִּתֵּנוּ מבעלות השבטים לטובת הרוצחים בשגגה, תוך איסור על קיום פעילות שגרתית בתוכן כדי למנוע מגואל הדם להגיע אליהן באמתלות שונות. הכתוב קובע כי שֵׁשׁ־עָרֵי מִקְלָט מהוות יחידה משפטית אחת, ולכן שלוש הערים שהופרשו בעבר הירדן לא סיפקו הגנה בפועל עד שהופרשו שלוש הערים הנותרות בארץ כנען. חלוקה חריגה זו, שבה חצי מהערים מוקצות לשטח של שניים וחצי שבטים, נובעת מגודלו הגיאוגרפי של עבר הירדן ומכך שזהו אזור הנגוע בשפיכות דמים, שאליו ה' מכוון רוצחים במזיד כדי לעשות בהם צדק. בנוסף, המילה תִּהְיֶינָה מלמדת על קיומן הנצחי של הערים המונע מהן להיהרס כעיר הנידחת, ומצביעה על כך שזכות המקלט פתוחה גם ליהודים שנמלטו מחוץ לגבולות הארץ.