במדבר, פרק ל״ה, פסוק ט״ו

הזכות להגנה ולמשפט צדק בערי המקלט אינה שמורה רק לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אלא מוענקת גם וְלַגֵּר וְלַתּוֹשָׁב, שהוא נוכרי שקיבל על עצמו לקיים את מצוות בני נח ורשאי להתגורר בארץ. הכתוב קובע כי תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ־הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט כדי ללמד שאף עיר אינה מתפקדת בפועל עד שכל שש הערים יופרשו יחד למטרה זו. האפשרות לָנוּס שָׁמָּה ניתנת עבור כׇּל־מַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה, כאשר לרוב הדעות מדובר בישראל שהרג ישראל או בגר שהרג גר, שכן גר שהרג יהודי חשוד שפעל משנאה מוקדמת ולא בשגגה, אף שישנה דעה כי גם במקרה זה זכאי הגר למקלט.