במדבר, פרק ל״ה, פסוק כ״ח

הרוצח בשגגה מחויב לשהות בעיר הקולטת באופן מוחלט, ואף אם הרג שם אדם נוסף בשגגה, כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב וירצה את עונשו בשכונה אחרת באותה עיר. שחרורו מתעכב עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, שכן מיתת הכהן נחשבת לכפרה על החטא, ועיכוב זה מונע תרעומת ציבורית כלפי הכהן על כך שאינו נוקם את דם הנרצח. וְאַחֲרֵי מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל, כאשר יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ, הוא חוזר לנחלותיו הפיזיות, אך לרוב הדעות מאבד לצמיתות את תפקידי ההנהגה שהחזיק בהם, אף שיש הסבורים שיוכל לשוב למעמדו. התורה ממשיכה לכנותו הָרֹצֵחַ כדי שלעולם לא ישכח את מעשהו, וקשר זה לנחלתו תקף גם אם מת בגלותו, אז יועברו עצמותיו לקבורת אבותיו רק לאחר מות הכהן.