במדבר, פרק ל״ה, פסוק כ״א

פגיעה באדם אחר או באיבה, מתוך שנאה פנימית שנחשפת בעת המעשה, כאשר התוקף הכהו בידו באמצעות כוח גופני קטלני כגון חניקה או כבישת ראשו תחת המים, נחשבת לפשע חמור. התוספת וימת מבהירה כי החיוב חל אך ורק אם ההכאה הסתיימה במוות בפועל. במקרה כזה הדין הוא מות יומת המכה, כלומר על בית הדין להמיתו בכל דרך אפשרית, וההדגשה רצח הוא באה להבחין בין רצח בידי אדם המחייב עונש מוות, לבין מקרי מוות אחרים הנידונים בתשלום ממון. ביצוע גזר הדין מוטל על גאל הדם, מושג המורחב בפסוק זה וכולל גם שליח מטעם בית הדין או אדם אחר שלוקח על עצמו את המשימה, במקרה שלנרצח אין קרובי משפחה.