במדבר, פרק ל״ה, פסוק כ״ב

הגדרת הריגה בשגגה מותנית בהיעדר כוונת זדון ובתנאי פגיעה ברורים. התנאי הראשון הוא שהמקרה התרחש בְּפֶתַע, כלומר פתאום וללא הכנה מראש, כאשר הפוגע והנפגע היו סמוכים זה לזה ולא הייתה שהות להיזהר. הפגיעה יכולה לקרות כאשר הפוגע הֲדָפוֹ, כלומר דחף את הקורבן בגופו, אוֹ הִשְׁלִיךְ עָלָיו כׇּל כְּלִי, מצב הכולל גם פגיעה מקרית במהלך תנועת הכנה של הכלי כלפי מטה. בנוסף, על המעשה להתרחש בְּלֹא אֵיבָה, ללא עוינות מתמשכת, ובְּלֹא צְדִיָּה, ללא מארב או כיוון מדויק למטרה. עם זאת, אם הייתה שנאה מוקדמת בין הצדדים אך ניכר בבירור שהאירוע הספציפי היה מקרי לחלוטין ולא נבע מאותה שנאה, יש הסבורים שהפוגע עדיין ייחשב לשוגג.