במדבר, פרק ל״ה, פסוק כ״ו

התחום המקיף את עיר המקלט אינו רק קו גיאוגרפי, אלא חומת מגן קיומית עבור הרוצח בשגגה. הכפילות בביטוי וְאִם יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ מלמדת כי אם עזב את העיר במזיד, דמו בראשו ולגואל הדם מותר להורגו, אך אם יצא בשוגג אסור לפגוע בו ועליו לשוב מיד פנימה. השימוש במילה אֶת בביטוי אֶת גְּבוּל משמעותו יציאה מן התחום, והוא מדגיש כי הרוצח מתחייב בנפשו אפילו אם פסע פסיעה אחת בלבד מחוץ לאלפיים האמה המקיפות את עִיר מִקְלָטוֹ. חובת הגלות היא מוחלטת, והפועל יָנוּס בלשון עתיד רומז כי גם אם הרוצח מת בטרם גלה, חובה להגלות את עצמותיו שָׁמָּה עד למות הכהן הגדול.