במדבר, פרק ל״ה, פסוק כ״ז

רוצח בשגגה מוגן כל עוד הוא שוהה בעיר המקלט, אך אם וּמָצָא אֹתוֹ גֹּאֵל הַדָּם מִחוּץ לִגְבוּל עִיר מִקְלָטוֹ, מעמדו משתנה וחייו מופקרים. כפילות המילים גֹּאֵל הַדָּם מלמדת שעבור קרוב המשפחה ההריגה היא מצווה, אך עבור אדם זר שלוקח על עצמו לנקום זוהי רשות בלבד, ולכן משתמשת התורה בפועל וְרָצַח. הקביעה כי אֵין לוֹ דָּם מבהירה שההורג נקי מאשמה ופטור מעונש, שכן הרוצח מחוץ לעיר נחשב לאדם מת חסר דם. מסיבה זו, גם אם אדם רגיל הרג את הרוצח, אף שהדבר אסור לכתחילה, הוא פטור מעונש כי הרג אדם הנחשב ממילא כגופה.