אדם שהכה אחר בשגגה או בכל אבן אשר ימות בה, כלומר באבן שיש בה כדי להמית, יוגלה לעיר מקלט רק אם פעל מתוך רשלנות. התנאי הראשון הוא שהמעשה התרחש בלא ראות, ולכן אדם שהכה בחשכה גולה, אך עיוור פטור משום שמעשהו נחשב לתאונה באונס. התנאי השני, הנלמד מהמילים ויפל עליו, קובע כי הגלות חלה רק על מכה שניתנה בדרך ירידה, כגון שילשול חפץ כבד, ולא על פגיעה שהתרחשה בדרך עלייה שבה אין דרכו של אדם להסתכל לאחוריו. לבסוף, המילים והוא לא אויב לו ולא מבקש רעתו מוודאות כי לפוגע אין עבר של ניסיונות פגיעה בקורבן והוא אינו שמח במותו, ויש המפרשים כי זוהי אזהרה לשופטים שלא לדון מתוך שנאה אישית העלולה להטות את הדין.
במדבר, פרק ל״ה, פסוק כ״ג
פרשת מסעי
א֣וֹ בְכׇל־אֶ֜בֶן אֲשֶׁר־יָמ֥וּת בָּהּ֙ בְּלֹ֣א רְא֔וֹת וַיַּפֵּ֥ל עָלָ֖יו וַיָּמֹ֑ת וְהוּא֙ לֹא־אוֹיֵ֣ב ל֔וֹ וְלֹ֥א מְבַקֵּ֖שׁ רָעָתֽוֹ׃
שיתוף הפסוק
רוצים להנציח נופל?
הקדש פסוק זה לחלל צה״לנעזרתם בפירוש שלנו ומצאתם בו ערך?
עזרו לנו להגדיל תורה ולהאדירה. תחזוקת האתר והשבחת התוכן כרוכות בהוצאות מרובות. תרומה קטנה שלכם תסייע לנו להחזיק את הפלטפורמה ותהפוך אתכם לשותפים מלאים בהנגשת חוכמת המקרא.
תרמו עכשיומה דעתכם על הפירוש?
התחברתם? יש לכם חידוש או הארה על הפסוק שלמדתם כאן? נשמח לשמוע!
ההערות שלכם חשובות לנו ועוזרות לשפר את הפירוש.