תארו לעצמכם אדם שעשה טעות קשה מאוד ופגע במישהו בלי כוונה, וכעת הוא גר בעיר מיוחדת ששומרת עליו. מתי הוא יוכל סוף סוף לחזור הביתה?
התורה קובעת כִּי בְעִיר מִקְלָטוֹ יֵשֵׁב. אותו אדם חייב להישאר בעיר המקלט. אפילו אם קרה מקרה מצער והוא פגע במישהו בטעות שוב בתוך העיר עצמה, הוא לא נשלח לעיר אחרת, אלא פשוט עובר דירה לשכונה אחרת באותה העיר.
הוא נשאר שם עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל. הכהן הגדול הוא המנהיג הרוחני והאחראי על ערי המקלט, והפטירה של אדם כל כך צדיק וחשוב מכפרת על החטא, מנקה את הטעות ומאפשרת לאותו אדם לצאת לחופשי.
כאשר מגיע הרגע המיוחל, יָשׁוּב הָרֹצֵחַ אֶל אֶרֶץ אֲחֻזָּתוֹ. הוא חוזר אל הבית שלו, אל השדות והכרמים שהשאיר מאחור. אבל יש דבר אחד שלא יחזור להיות כמו פעם. אם לפני המקרה הוא היה מנהיג או שהיה לו תפקיד ציבורי חשוב, הוא לא יקבל את התפקיד שלו בחזרה. הטעות שהוא עשה היא חמורה, ולכן הוא מאבד את המעמד שלו לתמיד. כדי שהוא אף פעם לא ישכח את מה שקרה ויהיה תמיד זהיר, התורה ממשיכה לקרוא לו במילה הָרֹצֵחַ גם כשהוא כבר נמצא בביתו.
הכלל הזה כל כך חשוב, שאפילו אם האדם נפטר בזמן שהוא עדיין גר בעיר המקלט, קוברים אותו שם באופן זמני. רק לאחר מותו של הכהן הגדול, מותר למשפחה להעביר אותו ולהביא אותו לקבורה חזרה באדמה של המשפחה שלו.