במדבר, פרק ל״ה, פסוק ט״ו

יצא לכם לחשוב איך אנחנו צריכים להתייחס לאנשים שהגיעו מארץ זרה וחיים יחד איתנו? התורה מלמדת אותנו שזכות ההגנה בערי המקלט, אותן ערים בטוחות שאליהן בורח אדם שגרם לאסון בטעות, שייכת לא רק לאזרחי הארץ. המילים לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל פותחות עניין חדש שבא להסביר לנו בדיוק עבור מי הוכנו הערים הללו. הן נועדו גם עבור גֵּר ותּוֹשָׁב, כלומר אדם מעם אחר שהחליט לגור בארץ ישראל, הבטיח לא לעבוד עבודה זרה ולשמור על חוקים של התנהגות טובה. גם אדם כזה, אם קרה לו מקרה מצער והוא פגע בטעות באדם אחר שדומה לו, זכאי לברוח לעיר המקלט כדי לקבל הגנה ומשפט הוגן. בנוסף, התורה אומרת תִּהְיֶינָה שֵׁשׁ הֶעָרִים הָאֵלֶּה לְמִקְלָט כדי ללמד אותנו כלל חשוב: אף עיר לא יכולה להתחיל לפעול ולשמור על האנשים שבורחים אליה, עד שכל שש הערים יחד יהיו מוכנות ומוגדרות לתפקיד הזה.