קרה לכם פעם שעשיתם טעות ממש גדולה, משהו שממש לא התכוונתם אליו אבל בכל זאת קרה? בתורה, אם אדם גרם בטעות לאובדן של חיי אדם, יש תהליך מאוד מיוחד כדי לשמור עליו ולעשות משפט צדק. לאחר שאותו אדם בורח לעיר המקלט כדי להגן על עצמו, בית הדין דואג לו. השופטים לא רק בודקים שהכול אכן קרה בטעות, אלא הם בעצמם שומרים עליו. המילים וְהֵשִׁיבוּ אֹתוֹ הָעֵדָה מלמדות אותנו שבית הדין, שנקרא כאן עדה, מחזיר אותו לעיר המקלט בצורה גלויה מול כולם. כך כל האנשים רואים ומבינים שהוא לא עשה זאת מתוך רוע, והשם שלו נשאר נקי.
מרגע שהוא חוזר לעיר המקלט, התורה אומרת וְיָשַׁב בָּהּ. זו לא סתם ישיבה, אלא חובה להישאר שם בלי לצאת מגבולות העיר לשום מקום. אסור לו לצאת אפילו כדי לקיים מצווה חשובה או לעזור במקרה חירום. למה? כדי להגן עליו לחלוטין ולמנוע מצב שבו קרוב משפחה של הנפגע יפגוש אותו בחוץ כשהוא עדיין כועס ועצוב.
אבל מתי הוא סוף סוף יכול לחזור הביתה? התורה קובעת זמן מאוד מסקרן: עַד מוֹת הַכֹּהֵן הַגָּדֹל. למה דווקא הכהן הגדול? הכהן הגדול הוא האיש הכי קדוש בעם, והתפקיד שלו הוא להביא ברכה, שלום וחיים ארוכים לכולם. לעומת זאת, האדם שגלה לעיר המקלט, אפילו שזה קרה בטעות, גרם לחיים להסתיים. בגלל ההבדל העצום הזה, זה לא מתאים שהאדם הזה יסתובב חופשי בחוץ באותו זמן שבו הכהן הגדול מנהיג את העם. הכהן המדובר, אֲשֶׁר מָשַׁח אֹתוֹ בְּשֶׁמֶן הַקֹּדֶשׁ, הוא הכהן שכיהן בתפקיד בדיוק ביום שבו השופטים סיימו את המשפט. רק כאשר הכהן הזה מסיים את חייו, האדם יכול לצאת מעיר המקלט ולשוב לביתו בשלום.