יצא לכם פעם לנסות להבין רעיון ממש מסובך, ומישהו נתן לכם דוגמה פשוטה שעזרה לכם להבין הכול בשנייה? בדיוק בדרך הזו בחר שלמה המלך לכתוב את הספר שלו. המילה מִשְׁלֵי מתארת משפטי חכמה קצרים שמשתמשים בדמיון ובהשוואות. זה ממש כמו להלביש רעיון עמוק ורחוק בתוך "לבוש" של סיפור פשוט ומוכר מחיי היומיום. שלמה המלך רצה שכל אחד יוכל ללמוד ולהחכים מהספר, מהאדם החכם ביותר ועד לאדם הפשוט ביותר. לכן, הוא משתמש הרבה בדימויים, כמו למשל כשהוא מדמה את התורה לאישה טובה, ואת המידות הרעות והעבודה הזרה לדמויות שליליות שצריך להתרחק מהן.
בפתיחת הספר, המחבר מציג את עצמו בעזרת שלושה תארים שמראים לנו מאיפה הוא שאב את כל החכמה שלו. השם שְׁלֹמֹה מעיד על החכמה האישית העצומה שלו ועל רוח הקודש שקיבל מאת ה'. התואר בֶן־דָּוִד מראה שהוא ממשיך את המסורת של אבא שלו, דוד המלך, וכותב ברוח ה' ממש כמוהו. התואר השלישי, מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, מצביע על הניסיון המעשי הרב שלו. כמנהיג של עם חכם, התקבצו אליו המון אנשים חכמים, וכך הוא יכול היה לבחון את החכמה שלו במציאות. התואר הזה גם מזכיר לנו שהספר הוא לא רק אוסף של נימוסים ועצות טובות שאפשר למצוא בכל מקום, אלא חכמה עליונה שמבוססת כולה על התורה שניתנה לעם ישראל.