קרה לכם פעם שראיתם משהו ממש נוצץ או מפתה, ומיד הרגשתם שאתם פשוט חייבים אותו? העיניים שלנו רואות כל מיני דברים סביבנו, והלב שלנו מתחיל לחשוק בהם ולרצות אותם. שני האיברים האלה, הלב והעיניים, הם כמו הנהגים שמכוונים את ההתנהגות שלנו.
לכן, החכמה מבקשת מאיתנו: תְּנָה־בְנִי לִבְּךָ לִי. הכוונה היא שעלינו להכין את הלב ואת המחשבה שלנו כדי להקשיב לדברי החכמה של ה' ולקבל אותם. כשממלאים את הלב בדרך של ה', לא נשאר בו מקום למחשבות רעות או מבלבלות. בהמשך נאמר וְעֵינֶיךָ דְּרָכַי תִּצֹּרְנָה, כלומר שהעיניים שלנו ישמרו על הדרך הישרה ולא יחפשו אחרי פיתויים ודברים לא טובים שיש בעולם.
יש סיבה חשובה לכך שקודם מוזכר הלב ורק אחר כך העיניים. הלב הוא העיקר. אם הלב שלנו חזק ומושרש בדרך של ה', אז גם אם העיניים יראו בטעות משהו לא טוב, הלב פשוט לא ירצה אותו. כששומרים על הלב והעיניים ומכוונים אותם לעשות טוב, מוגנים מכל המכשולים ומצליחים ללכת בדרך בטוחה וישרה.