משלי, פרק כ״ח, פסוק י״ז

אָדָם אשר עָשֻׁק בְּדַם־נָפֶשׁ, כלומר רוצח שנפשו רצוצה מאשמה וקשורה בחטא או אדם שהחטיא אחרים, נידון לרדיפה מתמדת כעונש מאת ה'. מתוך פחד ובלהות הוא יָנוּס ממקום למקום עַד־בּוֹר, דהיינו עד קברו ויום מותו, או עד שיידחק מרוב צרה לשים קץ לחייו. הכתוב מזהיר כי אַל־יִתְמְכוּ־בּוֹ ואין להושיט לו כל סעד ועזרה בנפילתו, שכן הוא השחית את צלם האלוהים ואף משמים לא יסייעו בידו לחזור בתשובה. מנגד, יש המפרשים את הפסוק דווקא על קורבן חף מפשע הנרדף על ידי עריץ, אשר נס על חייו והסביבה נמנעת מלתמוך בו מתוך פחד.