הבורא מחזיק בידיעה מוחלטת ובלתי מוגבלת של כלל הבריאה, לרבות יצורים המצויים הרחק מהישוב האנושי. בעוד שהאדם מכיר בעיקר את סביבתו הקרובה ומתקשה לתפוס את כמות הבריות העצומה בטבע, ה' מכיר ושולט גם בחיות הפראיות והרחוקות ביותר, וכולן כפופות למרותו [אבן עזרא, רד"ק, מצודת דוד, ביאור שטיינזלץ].
בביאור המילה יָדַעְתִּי והמילה עִמָּדִי, הפרשנים מסבירים כי ה' מעיד על כך שכל אותם יצורים, אשר אינם מוכרים לאדם, ידועים לו היטב ונמצאים ברשותו ובהשגחתו המלאה [רש"י, מצודת דוד].
הצירוף וְזִיז שָׂדַי (כאשר המילה שדי משמעותה שדה) זכה למספר כיוונים פרשניים. הגישה המרכזית בקרב רוב הפרשנים היא שמדובר בבעלי חיים, רמשים או חיות קטנות. השם "זיז" ניתן להם משום שהם זזים ונעים ממקום למקום ברחבי השדה [רש"י, מצודת ציון, מלבי"ם].
מנגד, גישה מדרשית מתארת את ה"זיז" כעוף פלאי ועצום בממדיו. על פי תיאורים אלו, מדובר בעוף כה גדול עד שכאשר הוא פורש את כנפיו הוא מסתיר את השמש, והוא מסוגל לעמוד במים עמוקים מאוד בעוד ראשו מגיע עד לשמיים. לפי קו מחשבה זה, השם "זיז" נובע מכך שבבשרו ישנם כל מיני טעמים שונים "מזה ומזה" [תורה תמימה, רד"ק, אלשיך, ביאור שטיינזלץ].
גישה שלישית וייחודית מפרשת את המילה וְזִיז לא כבעל חיים כלל, אלא כביטוי למבחר התבואות והגידולים החקלאיים, כרמז למנחות מן הצומח המובאות לה' [מאירי].