ה׳ מזמן את הבריאה כולה, מן העליונים ועד התחתונים, כדי להשתתף במעמד משפט רב רושם. הזימון הכפול מיועד לצרף את כל הכוחות יחד לעיון ולמעורבות במשפט זה [מלבי"ם].
הפרשנים נחלקו מהי מטרת המשפט וכלפי מי הוא מכוון. גישה אחת מסבירה כי המילים לָדִין עַמּוֹ משמעותן לנקום את נקמת עם ישראל מאויביו [רש"י, רד"ק]. לעומת זאת, גישות אחרות סבורות כי המשפט נערך לעם ישראל עצמו, על מעשיו וחטאיו [אלשיך, תורה תמימה]. בעקבות מחלוקת זו, מציעים המפרשים מספר דרכים להבנת זהותם של המוזמנים למשפט:
על פי הגישה המרכזית, הַשָּׁמַיִם הם המלאכים, ואילו הָאָרֶץ מייצגת את יושבי תבל [אבן עזרא]. ה׳ קורא למלאכים לפגוע בצרי ישראל מלמעלה, בעוד שבאנשי הארץ תיפול מהומה והם יהרגו זה את זה [רד"ק]. בדומה לכך, הקריאה לשמים נועדה להעניש את שרי האומות העליונים שבמרום ולבטל את כוחם, בעוד הקריאה לארץ נועדה להעניש את מלכי האדמה [רש"י, מאירי].
גישה שונה, הרואה בפסוק תיאור של שפיטת עם ישראל, מפרשת את המושגים כמערכות משפט משלימות. הַשָּׁמַיִם מסמלים את בית הדין של מעלה, השופט חטאים שנעשו בסתר ללא עדים, ואילו הָאָרֶץ היא בית הדין של מטה, השופט על פי ראיות ועדויות, כפי שאירע כשעם ישראל נשפט על חטא העגל [אלשיך].
ברובד המדרשי והאלגורי, הפסוק מתאר את הדין האישי של כל אדם. הַשָּׁמַיִם רומזים לנשמה הרוחנית, ואילו הָאָרֶץ מתייחסת לגוף החומרי. ה׳ מחבר את הנשמה והגוף יחד כדי לדון אותם כאחד. הדבר משול למלך שהושיב בפרדסו שומר עיוור ושומר חיגר. משנגנבו פירות הפרדס, טען כל שומר שאין ביכולתו הפיזית לגנוב לבדו. מה עשה המלך? הרכיב את החיגר על גבי העיוור ודן אותם יחד. כך ה׳ מחזיר את הנשמה אל תוך הגוף ביום הדין ושופט אותם כיחידה אחת [תורה תמימה, מאירי].
לבסוף, יש המפרשים את המילים כפשוטן, ורואים בהן רמז ליום הדין הגדול שבו סדרי הטבע, יסודות הבריאה ותנועת השמים והארץ עתידים להתבטל [מאירי].