המזמור נכתב על רקע אחת התקופות הקשות בחייו של דוד, בעת שברח מירושלים מפני מרד אבשלום בנו. הפרשנים מסכימים כי המזמור מתמקד ברגע שבו נודע לדוד כי יועצו אחיתופל חבר לקושרים נגדו. בשורה זו עוררה בדוד פחד רב מפני חוכמתו ועצותיו של אחיתופל, והביאה אותו להתפלל לה' שיסכל את עצתו [מאירי], כאשר המזמור עצמו עוסק בייחוד במפלתו ובסופו של אחיתופל [מלבי"ם].
בעקבות הבגידה והבריחה, שקע דוד ביגון עמוק. משום שעצבות מונעת את שריית רוח הקודש, הוא נזקק לאמצעי שיעורר בו שמחה. זהו פשר הפתיחה למנצח בנגינות, שכן דוד נזקק לכלי הניגון כדי לרומם את רוחו ולשמוח. רק מתוך כך התאפשר המשכיל לדוד, כלומר חלותה של רוח הקודש עליו [אלשיך].
מבחינת מסורת הנוסח, יש המציינים כי בחלק מכתבי היד המדויקים של המקרא, המילה בנגינת נכתבת בכתיב חסר, ללא האות וי"ו [מנחת שי].