אווירה של מצור מוחלט ושחיתות פנימית עוטפת את העיר, כאשר הרוע אינו מרפה ממנה לרגע. המילים יְסוֹבְבֻהָ עַל חוֹמֹתֶיהָ מתייחסות לחמס ולריב המקיפים את העיר ללא הרף [רש"י, רד"ק, ביאור שטיינזלץ]. מציאות זו של איום מתמיד באה לידי ביטוי במילים יוֹמָם וָלַיְלָה, המדגישות כי המזימות והרדיפות כלפי המשורר מתרחשות ללא הפסקה, מבית ומחוץ [רד"ק, מאירי].
הפרשנים מציגים זוויות שונות לחלוקה המרחבית שבין חומות העיר לבין הנעשה בְּקִרְבָּהּ. יש הרואים בכך תיאור ציורי של עיר המלאה ברוע עד אפס מקום; מרוב שהתרבו החמס והריב בתוך העיר וצר להם המקום, הם גלשו החוצה ומקיפים כעת את החומות [מצודת דוד]. דימוי גיאומטרי לכך מציג את העיר כמעגל: החמס שעל החומות הוא הקו ההיקפי הסובב אותה, ואילו האָוֶן וְעָמָל הם נקודת המרכז שבתוכה [אבן עזרא].
מנגד, יש המפרשים את החלוקה במונחים שלטוניים וצבאיים. החמס והריב מתוארים כשומרי החומות הניצבים בחוץ, בעוד שאָוֶן וְעָמָל – כלומר השחיתות והרשע – הם המושלים השולטים בתוך העיר עצמה [מלבי"ם, ביאור שטיינזלץ]. תושבי העיר השוכנים בקרבה הם אלו שחורשים רעה ומתכננים מזימות [רד"ק].
מתוך כך עולה תמונה אירונית וטרגית: אנשי העיר מקיפים את החומות יומם ולילה כדי לשמור עליה מפני אויבים חיצוניים שעלולים להחריבה, אך הם מתעלמים מכך שדווקא האָוֶן וְעָמָל הנמצאים בתוכה הם הגורמים האמיתיים שיובילו לחורבנה [אלשיך].